עדכון מספר 25

בס"ד

ח' תשרי התשע"ד

שלום רב!

רק לפני ארבעה ימים כתבתי לכם והנה אני כותב שוב, ואל נא תחשדו בי שאני טרדן סדרתי, רק שרציתי להניח דברים במקומם.

בימים האחרונים קיבלנו תגובות רבות המתארות את צערכם על מה שעברנו בזמן האחרון, צער כנה שביטא את דאגתכם למצבו של נחוניה ולהיכן שהגענו ותודתנו לכם על כך.
אולם רציתי להוסיף את הצבע הנדרש על מנת שהתמונה תהיה אמתית ונכונה.

ובכן, לאחר כשבוע וחצי של מעין "שבי" יצא נחוניה לחופשי. ושמא תרצו ליחס זאת לאותם סטרואידים קטנים ובני בליעל שהפגזתם הופסקה בהדרגה לאחר שנועצנו עם רופאתו המסורה לאור מה שקרה לו, אלא שאני מעדיף לנכס זאת לאפשרות שהמשימה הושלמה וכוחותינו יכולים עתה לחזור הביתה בשלום.

כמו החוזרים מהשבי, גם גופו של נחוניה נותר רצוץ ופצוע, שאריות חרוכות, תולדות המלחמה האחרונה שהתחוללה בגופו, דורשות את טיפולנו ועל כן אנחנו מאושפזים לימים הקרובים בבית החולים, אולם ב"ה נחוניה חזר אלינו בריא בנפשו ולמרות כאביו הגופניים הוא שב לחייך כתמול שלשום. 

הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו.

נכון, היה לנו קשה מאוד לראותו "כבוי" כפי שהיה, אולם ידענו באמת בבהירות המחשבה כי לא לשווא אנחנו נדרשים לצלוח את הגיא החשוך הזה וכי עלינו ללמוד, להוציא ולראות גם בתוכו את האור. ואכן לעניות דעתי ראו ראינו גם שם את האור ולמדנו את אשר נדרשנו ללמוד. ועל כך אנחנו שמחים ומודים על ההזדמנות שנתנה לנו.

אומרים כי אלמלא נמצא אדם במקום מסוים לעולם לא יוכל לחוש את תחושות אותו המקום, להריח את הניחוחות במלואם וכו'... כך גם בנסיונות וכל מה שאנחנו עוברים בחיינו, עלינו לנסות ולהוציא מהם את אותם מטמונים חבויים ולעשות איתם את הטוב ביותר. בזכותם אנחנו יכולים להוציא כוחות החבויים בנו אל הפועל, לבנות ולהבנות מהם.  

אז לאחר שהושלמה משימתו באירוע הזה, בתקוה שנאחז בלקחו ולא נרפה, שב אלינו נחוניה להמשך מאבקו עם חיוכו הנצחי...


בברכת גמר חתימה טובה של שנה מלאה בשמחה ודעת הטוב, שנה של בניה טובה ורצון להשתלמות.
שלכם באהבה,
שירז ושלמה

נחוניה ואחותו בגן חיות לפני האשפוז

נחוניה בבית החולים מנופח מעט... אבל שמח