עדכון מספר 22

בס"ד

‏יום חמישי 

טז' אלול התשע"ג

שלום לרחוק ולקרוב,

אני יושב עכשיו עם נחוניה בבית החולים, אנחנו מקבלים היום מנות רוויות חומרים כימותרפיים. אנחנו כבר שבוע בעומק הטיפול החדש, ונחוניה עדיין על שתי רגליו, הולך עם הראש למעלה. התחלנו עם סטרואידים ערמומיים למדי, שטעמם כמעט ואינו מורגש ומידתם קטנה - רק כחמישית הכפית (1 מ"ל) שלוש פעמים ביום... אך אל תתנו לנתונים המבטיחים האלה להטעות אתכם זה אחד החומרים החזקים בכל הטיפול...

אני יושב ומסתכל עליו מחובר לצינורות ההזרמה, אוכל את פת האורז הנצחית שלו ומחייך. אט אט במהלך הטיפול הוא מתחיל להחלש אולם מידי פעם הוא שולח לי מבט שובב ומחויך כאילו אומר לי "אבא, אל תדאג, אני מחזיק מעמד".

אני לא יכול שלא להשתאות למראה הגיבור שלי, מאין הוא שואב את כוחותיו? החומרים שנכנסים היישר לליבו חזקים במיוחד. האחיות הנותנות את החומרים מגיעות ממוגנות במשקפי הגנה, כפפות, חלוק ומסכת פה/אף לבל ישאפו את אדי הרעלים או שמא יינתז לו שביב נוזל אל הפנים או הידים.
ואני שואל "כל זה נכנס לגוף הקטן שלו?"...

נכון אנחנו נושאים תפילה לפני תחילת כל טיפול ומזכירים לעצמנו שהחומר הוא לא על אמת... הוא רק עובר בגוף ובאמת הכל בא ממנו שם למעלה וממנו הרפואה וממנו המחלה, מרכזים ומחזקים זה את זה באמונה...
אך בכל אופן נחוניה ניחן בכוח מיוחד, כוח כזה שנותן לו לשוט מלמעלה ולחייך ולשמוח. ואני שואל אותו, "נחוניה חמוד שלי, מאיפה הכוח?"
אז היום הוא ענה לי ואמר לי להגיד לכם, "אמנם הם נוגעים בגוף שלי וזה כואב ושורף... אבל הם לא מגיעים ולו במעט לגעת בנפש שלי. עם זו, אני עף למעלה, מתחזק ושואב את כוחותי מהסובבים אותי. מאלה שמחייכים אלי ואוהבים אותי ולא נוטשים אותי, מאלה שמאמינים באמת, אלה שקוראים את העדכונים ומתעניינים בשלומי" (הוא קורא לי 'אבא') "בזכות כולם אני חזק ללא מתום בנפשי, בזכותם אני מחייך".

אז מי יתן שתמשיכו להיות כאלה אוהבים ומחבקים, כאלה אכפתיים ומתפללים, כי על זה עומדת כל התורה כולה ומזה תבוא הישועה לכולם.

שלכם באהבה ובשמחה,
שירז ושלמה