בס"ד
ערב טוב ושלום רב,
ושוב עבר זמן מאז עדכוננו האחרון, ולא היה זה משום שמאסנו מלעדכנכם, אלא שהחיים זרמו ב"ה ברוב נחת, נחוניה הרגיש בטוב ולא רצינו להלאות אתכם במקום שאין בפינו דברים מעניינים לספר.
אך היום בבוקר קיבלנו איתות מהקב"ה וחשבתי לשתף אתכם:
בשבועות האחרונים עבר בין כתלי ביתנו הקטן מין וירוס או שמא היה זה חיידק קפדן שהחליט להתארח אצל בני המשפחה כל אחד בתורו. היחיד ששרד את מתקפתו היה לא אחר מאשר נחוניה...
הוא שהמערכת החיסונית שלו נזקקת כל הזמן לחיזוקים ובדיקות חוזרות ונשנות,
הוא שעדיין מקבל יום יום חומרים כימותרפיים למגר את האויב החצי דמיוני העונה לשם סרטן הדם
הוא שמלכתחילה הרופאה שלו תמיד אומרת לנו "הוא חלש, צריך לרחם עליו"...
השאיר אותנו מאחור משתעלים ומנוזלים, עם חיוכו החמוד.
בבוקרו של יום (היום) בו התכוננו לביקור משפחתי, התעורר נחוניה כשזיעה קרה מכסה את מצחו. הוא בקושי רב הגיב לכל מיני מחוות שבימים כתיקונם היה מדלג בזריזות ובחדווה לעברם.
הוא הניח את ראשו על כתפי וכל שביקש בעיניו הנוגות היה, "הניחו לי לישון בשקט". זה לא התאים לנחוניה שלנו.
אנחנו למודי ההבחנה בסימנים הקטנים, ראינו באותות המצוקה שלו דגל אדום גדול שמתנפנף מעל ראשו. מה שאצל ילד "רגיל" מטבע הדברים, לא היה הדבר מעורר יותר מדי השערות ו"הפעלת סירנות", אצל נחוניה למדנו שלא ניתן לקחת "צ'נסים".
בשיחה קצרה עם רופאתו המסורה בבית החולים נאמר לנו חד משמעית "תגיעו לבית החולים".
בדרך הבטתי בו כל זמן הנסיעה כשאני מנסה לשמור על נהיגה זהירה בגשם הטוב שירד והרווה את האדמה הצמאה. נחוניה היה אפאטי, ישן לא ישן, עיניו פקוחות חלקית וראשו שמוט בחוסר חיות מפחידה.
- מה הולך להיות איתו, עברו המחשבות בראשי בקדחתנות. הוא לא נראה טוב.
- נחוניה, תחזיק מעמד לחשתי לעברו כשדמעות יורדות על לחיי.
אולי נראה לכם הדבר מופרך לחלוטין. מהיכן הגעת למחשבות הקשות הללו. אולם כאם לילד חולה סרטן, שום דבר אינו מובן מאליו. כל יום שאנחנו רואים את נחוניה פוקח את עיניו אנחנו מלאי תודה לקב"ה...
כל דבר קטן יכול להתברר שהוא חס וחלילה קריטי, אין לדעת, החיים שבריריים כמו עלה ברוח.
רציתי רק דבר אחד, להגיע במהירות לבית החולים כדי שיטפלו בנחוניה שלי כי מה שראיתי במראת החלון לא היה נחוניה...
בסופה של נסיעה שהייתה נראית לי כנצח, כשכל הנהגים נוהגים באיטיות מכוונת, הגעתי סוף סוף למחלקה.
במהירות נלקחו בדיקות הדם והסימנים (לחץ דם, סטורציה וחום) וחיכינו לתשובות.
השכבתי את נחוניה במיטה בחדר אליו הופנינו לחכות, כשהוא מחובר לעירוי נוזלים, וחיכינו.
כדי לא למרוט את עצביכם כפי שנמרטו אצלנו, אספר לכם שהבדיקות סיפרו לנו שלנחוניה הייתה ירידה משמעותית של סוכרים בדם. מה שנקרא בשפה המקצועית - היפוגליקמיה. במצב זה תפקודן של מערכות רבות בגוף עלול להיפגע...
ברוך ה' הגענו בזמן והטיפול המיידי שניתן לו החזיר אותו אלינו. לאחר כמה שעות של הזרמת סוכרים לגופו הקטן של נחוניה וכמות לא מבוטלת של "ציריוס", שוחררנו הביתה מלאי שמחה ותודה!!!
לא סיפרתי לכם את זה כדי שתרחמו עלינו, כי אין על מה לרחם.
לא סיפרתי את הדברים כדי להבהיל אתכם, כי ברוך ה' אנחנו בידיים טובות.
כן סיפרתי לכם, כדי להודות לה' באוזניכם, שהציל את נחוניה שלנו והחזיר אותו אלינו חי בריא ושלם (במסגרות המוכרות...)
כן שיתפתי אתכם בתחושות של אמא של ילד מיוחד (לא מוגבל!!!) שיודעת יום יום, שעה שעה שמה שיש לה הוא מתנה/ פיקדון שצריך לברך עליו ולהעריך אותו כמו כל מתנות החינם קטנות כגדולות שאנחנו מקבלים מהקב"ה כל הזמן.
שיהיו לכולנו רק בשורות טובות
באהבה
שירז ושלמה
.JPG)
ט"ז באדר א'
ערב טוב ושלום רב,
ושוב עבר זמן מאז עדכוננו האחרון, ולא היה זה משום שמאסנו מלעדכנכם, אלא שהחיים זרמו ב"ה ברוב נחת, נחוניה הרגיש בטוב ולא רצינו להלאות אתכם במקום שאין בפינו דברים מעניינים לספר.
אך היום בבוקר קיבלנו איתות מהקב"ה וחשבתי לשתף אתכם:
בשבועות האחרונים עבר בין כתלי ביתנו הקטן מין וירוס או שמא היה זה חיידק קפדן שהחליט להתארח אצל בני המשפחה כל אחד בתורו. היחיד ששרד את מתקפתו היה לא אחר מאשר נחוניה...
הוא שהמערכת החיסונית שלו נזקקת כל הזמן לחיזוקים ובדיקות חוזרות ונשנות,
הוא שעדיין מקבל יום יום חומרים כימותרפיים למגר את האויב החצי דמיוני העונה לשם סרטן הדם
הוא שמלכתחילה הרופאה שלו תמיד אומרת לנו "הוא חלש, צריך לרחם עליו"...
השאיר אותנו מאחור משתעלים ומנוזלים, עם חיוכו החמוד.
בבוקרו של יום (היום) בו התכוננו לביקור משפחתי, התעורר נחוניה כשזיעה קרה מכסה את מצחו. הוא בקושי רב הגיב לכל מיני מחוות שבימים כתיקונם היה מדלג בזריזות ובחדווה לעברם.
הוא הניח את ראשו על כתפי וכל שביקש בעיניו הנוגות היה, "הניחו לי לישון בשקט". זה לא התאים לנחוניה שלנו.
אנחנו למודי ההבחנה בסימנים הקטנים, ראינו באותות המצוקה שלו דגל אדום גדול שמתנפנף מעל ראשו. מה שאצל ילד "רגיל" מטבע הדברים, לא היה הדבר מעורר יותר מדי השערות ו"הפעלת סירנות", אצל נחוניה למדנו שלא ניתן לקחת "צ'נסים".
בשיחה קצרה עם רופאתו המסורה בבית החולים נאמר לנו חד משמעית "תגיעו לבית החולים".
בדרך הבטתי בו כל זמן הנסיעה כשאני מנסה לשמור על נהיגה זהירה בגשם הטוב שירד והרווה את האדמה הצמאה. נחוניה היה אפאטי, ישן לא ישן, עיניו פקוחות חלקית וראשו שמוט בחוסר חיות מפחידה.
- מה הולך להיות איתו, עברו המחשבות בראשי בקדחתנות. הוא לא נראה טוב.
- נחוניה, תחזיק מעמד לחשתי לעברו כשדמעות יורדות על לחיי.
אולי נראה לכם הדבר מופרך לחלוטין. מהיכן הגעת למחשבות הקשות הללו. אולם כאם לילד חולה סרטן, שום דבר אינו מובן מאליו. כל יום שאנחנו רואים את נחוניה פוקח את עיניו אנחנו מלאי תודה לקב"ה...
כל דבר קטן יכול להתברר שהוא חס וחלילה קריטי, אין לדעת, החיים שבריריים כמו עלה ברוח.
רציתי רק דבר אחד, להגיע במהירות לבית החולים כדי שיטפלו בנחוניה שלי כי מה שראיתי במראת החלון לא היה נחוניה...
בסופה של נסיעה שהייתה נראית לי כנצח, כשכל הנהגים נוהגים באיטיות מכוונת, הגעתי סוף סוף למחלקה.
במהירות נלקחו בדיקות הדם והסימנים (לחץ דם, סטורציה וחום) וחיכינו לתשובות.
השכבתי את נחוניה במיטה בחדר אליו הופנינו לחכות, כשהוא מחובר לעירוי נוזלים, וחיכינו.
כדי לא למרוט את עצביכם כפי שנמרטו אצלנו, אספר לכם שהבדיקות סיפרו לנו שלנחוניה הייתה ירידה משמעותית של סוכרים בדם. מה שנקרא בשפה המקצועית - היפוגליקמיה. במצב זה תפקודן של מערכות רבות בגוף עלול להיפגע...
ברוך ה' הגענו בזמן והטיפול המיידי שניתן לו החזיר אותו אלינו. לאחר כמה שעות של הזרמת סוכרים לגופו הקטן של נחוניה וכמות לא מבוטלת של "ציריוס", שוחררנו הביתה מלאי שמחה ותודה!!!
לא סיפרתי לכם את זה כדי שתרחמו עלינו, כי אין על מה לרחם.
לא סיפרתי את הדברים כדי להבהיל אתכם, כי ברוך ה' אנחנו בידיים טובות.
כן סיפרתי לכם, כדי להודות לה' באוזניכם, שהציל את נחוניה שלנו והחזיר אותו אלינו חי בריא ושלם (במסגרות המוכרות...)
כן שיתפתי אתכם בתחושות של אמא של ילד מיוחד (לא מוגבל!!!) שיודעת יום יום, שעה שעה שמה שיש לה הוא מתנה/ פיקדון שצריך לברך עליו ולהעריך אותו כמו כל מתנות החינם קטנות כגדולות שאנחנו מקבלים מהקב"ה כל הזמן.
שיהיו לכולנו רק בשורות טובות
באהבה
שירז ושלמה
נחוניה לא מרגיש טוב
נחוניה מתאושש עם מנת צ'יריוס
אני ממש "מלא"
נסססססססססססססססייייך הילד הזה,שה' יישמור אותו לטובת הכלל :)
השבמחק