בס"ד
שלום לכולם,
ובכן, אנחנו נמצאים בעיצומו של הטיפול הנוכחי והפעם הוא ניתן בעוצמה מלאה. "זהו", אמרה הרופאה שלו, "אחרי שהוא עמד בגבורה בשני הטיפולים הקודמים במינונים נמוכים, הגיע העת לעבוד במלא העצמה" (אל תתפסו אותי בציטוט המדויק).
הטיפולים הקודמים ניתנו לו בעוצמות נמוכות כיוון שתסמונאים (בעלי תסמונת דאון) נוטים לפתח רגישויות לחומר הספציפי הזה ולהגיב לו בצורות לא סימפאטיות. אך מכיוון שנחוניה שלנו קורץ מחומרים בלתי שבירים (כך מסתבר) ניתן האור הירוק לתוכנית המלאה...
עד כה ברוך ה' הוא עומד בזה בכבוד, מצב רוחו מרומם וזה מה שחשוב, כי כשיש מצב רוח טוב, אז הכל נראה אחרת!
בעזרת ה' מקוים שהוא יעבור גם את זה בשלום, נשתחרר במהרה מבית החולים ושהוא יצא מחוזק גם מזה.
בכלל לנחוניה יש דרך משלו להתמודד עם דברים. מאז היה קטן, היינו מתבוננים בו ובדרכו המיוחדת "לטפל" בדברים שנקרו בדרכו, אם זה במחלה הקודמת 'תסמונת ווסט' (ראה סרטון "הנצחון של נחוניה על תסמונת ווסט" בלשונית סרטונים ותמונות - לקוראי הבלוג) ואם בסתם משחקים שהיינו מניחים מולו, נניח משחק בו עליו להכניס קוביות בצורות שונות לתוך קופסה דרך פתחים תואמים. נחוניה לא היה 'נשמע להוראות' אלא היה בונה אותם בערימה על גבי הקופסה...
היינו עומדים מהצד ונהנים לראות את הדרך המיוחדת שלו "לעבוד עם דברים".
ואם תרשו לי להפליג במחשבותי, אני חושב שלכל אחד (או אחת..) יש דרך מיוחדת משלו ואנחנו צריכים לתת לו לפתח ולשמוח בדרך המיוחדת הזו, לא להיות נעולים בכל מיני "קופסאות" שיצרנו לעצמנו, כמו למשל: "אבל ככה כולם עושים" או "מה יגידו השכנים" או אפילו "ככה אתה תצליח"...
מי אמר? אולי אותה דרך בה הוא הולך היא זו שתפרוץ את הגבולות וגם אם לא, היא הדרך שלו.
אני יודע לומר שאנחנו רואים את זה על נחוניה בגדול, אשרינו שזכינו שכך הוא מלמדנו.
שלכם כמו תמיד ושנשמע ונתבשר בשורות טובות ישועות ונחמות בעזרת ה',
שירז ושלמה
ב' מנחם אב התשע"ג
שלום לכולם,
ובכן, אנחנו נמצאים בעיצומו של הטיפול הנוכחי והפעם הוא ניתן בעוצמה מלאה. "זהו", אמרה הרופאה שלו, "אחרי שהוא עמד בגבורה בשני הטיפולים הקודמים במינונים נמוכים, הגיע העת לעבוד במלא העצמה" (אל תתפסו אותי בציטוט המדויק).
הטיפולים הקודמים ניתנו לו בעוצמות נמוכות כיוון שתסמונאים (בעלי תסמונת דאון) נוטים לפתח רגישויות לחומר הספציפי הזה ולהגיב לו בצורות לא סימפאטיות. אך מכיוון שנחוניה שלנו קורץ מחומרים בלתי שבירים (כך מסתבר) ניתן האור הירוק לתוכנית המלאה...
עד כה ברוך ה' הוא עומד בזה בכבוד, מצב רוחו מרומם וזה מה שחשוב, כי כשיש מצב רוח טוב, אז הכל נראה אחרת!
בעזרת ה' מקוים שהוא יעבור גם את זה בשלום, נשתחרר במהרה מבית החולים ושהוא יצא מחוזק גם מזה.
בכלל לנחוניה יש דרך משלו להתמודד עם דברים. מאז היה קטן, היינו מתבוננים בו ובדרכו המיוחדת "לטפל" בדברים שנקרו בדרכו, אם זה במחלה הקודמת 'תסמונת ווסט' (ראה סרטון "הנצחון של נחוניה על תסמונת ווסט" בלשונית סרטונים ותמונות - לקוראי הבלוג) ואם בסתם משחקים שהיינו מניחים מולו, נניח משחק בו עליו להכניס קוביות בצורות שונות לתוך קופסה דרך פתחים תואמים. נחוניה לא היה 'נשמע להוראות' אלא היה בונה אותם בערימה על גבי הקופסה...
היינו עומדים מהצד ונהנים לראות את הדרך המיוחדת שלו "לעבוד עם דברים".
ואם תרשו לי להפליג במחשבותי, אני חושב שלכל אחד (או אחת..) יש דרך מיוחדת משלו ואנחנו צריכים לתת לו לפתח ולשמוח בדרך המיוחדת הזו, לא להיות נעולים בכל מיני "קופסאות" שיצרנו לעצמנו, כמו למשל: "אבל ככה כולם עושים" או "מה יגידו השכנים" או אפילו "ככה אתה תצליח"...
מי אמר? אולי אותה דרך בה הוא הולך היא זו שתפרוץ את הגבולות וגם אם לא, היא הדרך שלו.
אני יודע לומר שאנחנו רואים את זה על נחוניה בגדול, אשרינו שזכינו שכך הוא מלמדנו.
שלכם כמו תמיד ושנשמע ונתבשר בשורות טובות ישועות ונחמות בעזרת ה',
שירז ושלמה
נחוניה מנסה את כוחו בתיפוף...
"מנוחת הלוחם"
וד"ש גם ממני
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה