בס"ד
שלום שלום לרחוק ולקרוב,
מה אומר לכם אנשים יקרים? אין ספק כי 'מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו'. השבוע האחרון נחוניה הקפיץ אותי כיתה. למדתי ממנו דבר יקר ואני רוצה לשתף אתכם בו.
בדרך כלל אנחנו, בני התמותה חושבים שניתוחים וחומרים כימיים, לא טובים לגופנו. אמנם כשבאים הם לרפואתנו אנחנו נוטים להסכים לשתף פעולה (בלית ברירה) אולם ככלל אין זה מסוג הדברים שנוח לנו בהם.
אולם נחוניה כדרכו בקודש נותר אי שם מקדימה קורא לנו לבוא ולהתקרב אליו לראות את "מה שרואים מכאן, שלא רואים משם" ואני כשליח נאמן אשתדל להעביר את המסר שלו.
כידוע (למי שעוקב וקורא את העידכונים) נחוניה עבר שבוע שעבר ניתוח, לא שהיה זה ניתוח מסובך ומורכב, אלא שסוף כל סוף היה זה ניתוח עם כמה חיתוכים והתערבות פנימית, שכפי שאמרנו קודם לא היינו מתנדבים לעשותו אם לא היה צורך בו. ולענייננו, מספר שעות לאחר הניתוח, נחוניה כמעט השתתף בתחרות איש הברזל, או לפחות ניסה את עמידוּת מקום הניתוח (בית החזה) בזחילה ובכל מיני פעילויות אקרובטיות שונות. כהוריו, התעוותו פנינו מכאב כל פעם שאותו מקום שיפשף משהו, אולם הוא כנראה קורץ מחומר אחר.
זאת ועוד, במוצאי שבת התאשפזנו למספר ימים והתחלנו בטיפול כימותרפי שהרופאה הגדירה אותו "כפוטנציאל לצרות וסיבוכים"... נחוניה אפילו לא עיפעף (למרות שתפסתי אותו משפשף את העינים פעמיים!) הוא צוהל ומקפץ במיטת בית החולים כאילו שמדובר בג'ימבורי של ילדי הגן.
שאלתי אותו, "נחוניה, מה הסוד? איך אתה עובר את כל הדברים האלה בצורה כזו?" ושלא תבינו לא נכון, החומרים משפיעים והניתוח הוא ניתוח רק שהחיוך וכושר עמידותו לא מושפעים מכך.
ואז נחוניה הקטן לקח אותי הצידה, הושיב אותי על ברכיו והסביר "אתה רואה אבא, בכל פעם שאני מגיע למהמורה כזו או מצב בו הגוף שלי מושך אותי כלפי מטה אני נזכר שהכל תלוי באיך שאתה מסתכל על הדברים" אמר בשפה שלא הייתי רגיל לשמוע ממנו...
"ניתן לעבור דברים קשים בצורה קלה אם הראש שלך נמצא במקום הנכון" המשיך בהסבר המלומד שלו. "אם למשל תחשוב על משהו מצחיק כשכואב לך ולא תתמקד בכאב אז הוא פחות יכאב..." את זה כבר לא הבנתי ושאלתי "נו באמת!" ואז הוא ענה לי כך "תראה, אם תצליח להתרומם מעט מעל החומר, תחשוב ותתמקד בטוב, תחייך ותהיה אופטימי, אתה תראה שהכאב פוחת והדברים לא כל כך נוראים" .
"ואת זה מאיפה למדת?" שאלתי בפליאה מעומק תשובתו (כבר לא שמתי לב שבדרך כלל הוא לא מדבר בכלל!!!) "אבא, אתה יודע שאני ממקום אחר..." ענה לי ולא הוסיף. אך אני הוספתי והקשיתי, "אם כן למה לפעמים אתה בוכה ורוחך נשברת?" הוא הביט בי במבט מחויך ואמר "כי סוף כל סוף גם אני בן אדם"...
אז מה למדתי ממנו, שצריך תמיד להיות אופטימיים (זה אומר לקוות לטוב) ולדעת שהכל לטובה (כי יש מי שדואג לנו ושומר עלינו ומכוון את הדברים) ולשמוח, לא משנה מה. ואת השיעור הזה רציתי לשתף איתכם כי הרי לכולנו יש קשיים בחיים ואולי זה יכול לעזור כמו שזה עוזר לנחוניה, מי יודע?
אז "...שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו" (ישעיה נז, יט')
שלכם,
שירז ושלמה
יום שלישי, ג' תמוז התשע"ג
שלום שלום לרחוק ולקרוב,
מה אומר לכם אנשים יקרים? אין ספק כי 'מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו'. השבוע האחרון נחוניה הקפיץ אותי כיתה. למדתי ממנו דבר יקר ואני רוצה לשתף אתכם בו.
בדרך כלל אנחנו, בני התמותה חושבים שניתוחים וחומרים כימיים, לא טובים לגופנו. אמנם כשבאים הם לרפואתנו אנחנו נוטים להסכים לשתף פעולה (בלית ברירה) אולם ככלל אין זה מסוג הדברים שנוח לנו בהם.
אולם נחוניה כדרכו בקודש נותר אי שם מקדימה קורא לנו לבוא ולהתקרב אליו לראות את "מה שרואים מכאן, שלא רואים משם" ואני כשליח נאמן אשתדל להעביר את המסר שלו.
כידוע (למי שעוקב וקורא את העידכונים) נחוניה עבר שבוע שעבר ניתוח, לא שהיה זה ניתוח מסובך ומורכב, אלא שסוף כל סוף היה זה ניתוח עם כמה חיתוכים והתערבות פנימית, שכפי שאמרנו קודם לא היינו מתנדבים לעשותו אם לא היה צורך בו. ולענייננו, מספר שעות לאחר הניתוח, נחוניה כמעט השתתף בתחרות איש הברזל, או לפחות ניסה את עמידוּת מקום הניתוח (בית החזה) בזחילה ובכל מיני פעילויות אקרובטיות שונות. כהוריו, התעוותו פנינו מכאב כל פעם שאותו מקום שיפשף משהו, אולם הוא כנראה קורץ מחומר אחר.
זאת ועוד, במוצאי שבת התאשפזנו למספר ימים והתחלנו בטיפול כימותרפי שהרופאה הגדירה אותו "כפוטנציאל לצרות וסיבוכים"... נחוניה אפילו לא עיפעף (למרות שתפסתי אותו משפשף את העינים פעמיים!) הוא צוהל ומקפץ במיטת בית החולים כאילו שמדובר בג'ימבורי של ילדי הגן.
שאלתי אותו, "נחוניה, מה הסוד? איך אתה עובר את כל הדברים האלה בצורה כזו?" ושלא תבינו לא נכון, החומרים משפיעים והניתוח הוא ניתוח רק שהחיוך וכושר עמידותו לא מושפעים מכך.
ואז נחוניה הקטן לקח אותי הצידה, הושיב אותי על ברכיו והסביר "אתה רואה אבא, בכל פעם שאני מגיע למהמורה כזו או מצב בו הגוף שלי מושך אותי כלפי מטה אני נזכר שהכל תלוי באיך שאתה מסתכל על הדברים" אמר בשפה שלא הייתי רגיל לשמוע ממנו...
"ניתן לעבור דברים קשים בצורה קלה אם הראש שלך נמצא במקום הנכון" המשיך בהסבר המלומד שלו. "אם למשל תחשוב על משהו מצחיק כשכואב לך ולא תתמקד בכאב אז הוא פחות יכאב..." את זה כבר לא הבנתי ושאלתי "נו באמת!" ואז הוא ענה לי כך "תראה, אם תצליח להתרומם מעט מעל החומר, תחשוב ותתמקד בטוב, תחייך ותהיה אופטימי, אתה תראה שהכאב פוחת והדברים לא כל כך נוראים" .
"ואת זה מאיפה למדת?" שאלתי בפליאה מעומק תשובתו (כבר לא שמתי לב שבדרך כלל הוא לא מדבר בכלל!!!) "אבא, אתה יודע שאני ממקום אחר..." ענה לי ולא הוסיף. אך אני הוספתי והקשיתי, "אם כן למה לפעמים אתה בוכה ורוחך נשברת?" הוא הביט בי במבט מחויך ואמר "כי סוף כל סוף גם אני בן אדם"...
אז מה למדתי ממנו, שצריך תמיד להיות אופטימיים (זה אומר לקוות לטוב) ולדעת שהכל לטובה (כי יש מי שדואג לנו ושומר עלינו ומכוון את הדברים) ולשמוח, לא משנה מה. ואת השיעור הזה רציתי לשתף איתכם כי הרי לכולנו יש קשיים בחיים ואולי זה יכול לעזור כמו שזה עוזר לנחוניה, מי יודע?
אז "...שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו" (ישעיה נז, יט')
שלכם,
שירז ושלמה
מדהים! באמת שאין דברים כאלה! אתם השראה ושאיפה! אשריכם! בעז״ה שנזכה להתדבק באור ה׳ הקסום ובכוח הפורץ מתוככם!!
השבמחקהמון הערכה רפואה שלמה ושמחה אמיתית!!!