בס"ד
יב' סיון התשע"ג
שלום וברכה לכולם,
ב"ה נחוניה מרגיש השבוע טוב (למעט יומיים של כאבי בטן כנראה תוצר הכימו או איזה וירוס תורן שתקף אותו), ממש כאילו כל הסיפור של המחלה אינו קיים. מזל שיש לו קרחת וצלקות מהניתוחים שמזכירים לנו שזה לא חלום...
עכשיו אנחנו במנוחה לקראת הסיבוב הבא של תקיפת הכימותרפיה. סיימנו חודש שני (לקח חודש וחצי אבל כך הם קוראים לזה... לך תבין 
) של טיפול אינטנסיבי ואנחנו לפני החודש השלישי שבעזרת ה' יעבור גם הוא בשלום.
כמו בשדה הקרב, לאחר לחימה קשה נותנים לחיילים לנוח מעט לפני כניסתם למערכה הנוספת. אז אנחנו מצחצחים את כלי המלחמה, מתכוננים ומאמינים בטוב.
אני מקוה שלא אעיק עליכם במחשבותי, אבל רציתי לשתף אתכם בדבר שנראה מיוחד מאוד בעיני.
מעשה שהיה כך היה, בשבוע שעבר באנו לאסוף את שירז ונחוניה מיום טיפולים ארוך ומתיש. עשר שעות שנחוניה היה מחובר לעירוי, מקבל כל מיני "דברים טובים" דרכו.
מוריה אחותו התאומה ואני נכנסנו לחדרו והוא צהל ושמח לקראתנו. נותרו עוד מספר "שטיפות" עד שינתקו אותו ונוכל ללכת הביתה.
מוריה ושירז הלכו להסתובב קצת במחלקה, ואני נשארתי עם נחוניה בחדר.
לאחר כעשרים דקות הגיע הרופאה והחלה להכין אותו לניתוק. השכבתי אותו על צידו והוא החל לבכות ולמחות בקול גדול, סף סבלנותו כבר נשבר.
לפתע כאילו משום מקום הגיעה מוריה עלתה על המיטה שלו ונשכבה ליד ראשו.
היא קרבה את ראשה לראשו ולחשה לו "אל תבכה נוני, אל תבכה נוני"...
הבטתי במחזה הנדיר שנגלה לעיני ועמדתי פעור פה...
יש אומרים שילד עם תסמונת דאון הוא דבר קשה ולא נעים.
יש אומרים שמחלת הסרטן היא עונש או בור חשוך ללא תקוה.
אבל אני אומר שאם רק נתבונן על דברים מזוית שונה נוכל לראות כל כך הרבה דברים טובים, ממש אורות יקרים ששיוצאים דוקא מתוך הדברים הלכאורה קשים וחשוכים.
אם רק נדע להסתכל נכון...
בשורות טובות ישועות ונחמות, שלכם
שלמה ושירז
מרגש ומחזק מאוד!!
השבמחקיישר כוח גדול ותודה על הלימוד!
שתהיה רפואה שלמה לכם ולשאר חולי ישראל.
בעז"ה שתזכו ונזכה לראות אורות גדולים בנסיונות החשוכים והמוארים גם יחד!!
תמשיכו לעדכן ולהפיץ את האור האמונה והביטחון.