בס"ד
יט' אייר התשע"ג
ערב טוב,
ובכן עבר עוד שבוע, וכהרגל שקשה לעזוב אני יושב וכותב לכם שוב.
השבוע שחלף עבר בשלום. נחוניה קיבל את הטיפולים השבועיים, כימוטראפיה ארבע פעמים בשבוע עם עוד בדיקה אחת פחות נעימה... אבל מה זה בשביל "שועל קרבות" כמוהו?
בסוף השבוע קיבלנו ממש חופשה אמיתית, ארבע ימים בלי לשמוע ולראות בכלל את בית החולים.
אמנם כל פעם שהיינו עוברים ליד בניין גבוהה היתה מוריה (אחותו התאומה) מכריזה "אֶה חולים"... אבל התזכורת הזו היתה הדבר הקרוב ביותר לבית החולים.
בדרך כלל שאדם בריא הוא לא מרגיש כמה הוא בר מזל שכל חלקי גופו מתפקדים כראוי ובטח לא מקדיש לנושא מחשבה מספקת, ככה זה כוחו של הרגל.
אך כשאתה נמצא כל הזמן במאבק ועם יד על הדופק, אזי השעות או אם בר מזל אתה, הימים "החופשיים" מקבלים ערך מוסף בעיניך...
בשבוע הזה נחוניה החמוד החל להפתעתנו לזחול שוב ולהתרוצץ בכל הבית, על אף רגליו ההולכות ונהיות דקות מיום ליום. הוא חדור רוח שובבות ומחייך ומתלהב כמעט מכל דבר שנקרא בדרכו...
הספקנו לבקר בגן החיות וביום ראשון (ל"ג בעומר) היינו בטיול ג'יפים מטעם ארגון זכרון מנחם. כארבעים ג'יפים של אנשים פרטיים שהתנדבו לקחת משפחות כמונו ולצאת למסע של יום שלם בהרי יהודה...
מעבר לשיזוף קל על ראשו של נחוניה, נותרנו עם רושם חזק והערכה רבה על מידת הנתינה לזולת שאנחנו פוגשים לאחרונה.
תודה על הכל,
שירז ושלמה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה